הפסקת עישון
עישון הטבק הוא הגורם העיקרי לתמותה ולתחלואה במדינות המפותחות. כיום ידועות 25 מחלות קטלניות ובניהן מחלות הסרטן השונות (בעיקר סרטן ריאות), מחלות לב, מחלות דרכי נשימה, בנוסף פגיעה בתפקוד המיני, שינויים בעור ובשיניים ועוד.
בשנים האחרונות רוב הציבור מודע לנזקים הנגרמים מעישון, למרות זאת כשליש מהאוכלוסייה הבוגרת במדינות המערב מעשנת בקביעות.
מחקרים מראים שרוב המעשנים אינם מאושרים משעבודם לסיגריות, ורובם אף מנסים להיגמל. יותר מ- 50% מהמעשנים ניסו להיגמל, אך רק 10% מאלו שניסו להיגמל הצליחו להחזיק מעמד שנה ויותר.
אנחנו שומעים מדי פעם על מטפל זה או אחר שמצליח לגמול ללא מאמצים ובפגישה אחת. אלו מקרים נדירים, שתמיד יכולים להתרחש אצל כל אחד. אבל מי שמבטיח שיגמול ללא מאמץ בזמן קצר, למעשה מכריז הכרזות ללא כיסוי.
היסטוריה:
מקורות העישון הם מהמאה ה-15 בתקופת גילוי אמריקה מלחיו של קולומבוס מצאו את הצמח וקראו לו "טובגו", ובמרוצת הזמן התקבל השם טבק.
אומרים שהענקת הטבק לאדם הלבן הייתה נקמתם המתוקה של האינדיאנים. אם אכן זה נכון זו הייתה נקמה מתוחכמת ומוצלחת מאוד. האינדיאנים עצמם נהגו לעשן טבק לצרכים טקסיים בלבד.
עד ראשית המאה 20 נהגו ללעוס את הטבק גברים קשוחים כמו מלחים, חיילים שכירים, בוקרים חסרי רחמים וכו".
עישון סיגרים ומקטרת אפיין יותר את החברה הגבוהה, אצילים, בחצר המלוכה, אומנים בוהמיים.
בחצר המלוכה של אנגליה של המאה ה-15 הועברו שיעורים פרטיים לעישון ובהם התרכזו בעיקר בעישון חברתי, צורת החזקת הסיגר או המקטרת , תנוחות של עישון, נימוסים הקשורים בו.
עם הופעת הסיגריה הלבנה במאה ה- 20 חל שינוי בהרגלי הצריכה, מוצר זה הפך המוני ונפוץ בכל שכבות האוכלוסייה. חברות הסיגריות השכילו להשריש ולהגביר את השימוש בקרב ההמונים.
בתחילה כל מעשן היה צריך לגלגל את הטבק בנייר.
בשלב הבא חברות הטבק פתחו מכונות המגלגלות את הסיגריות והעישון הפך יותר נגיש.
המצאה רדפה המצאה וכך הופיע האריזה הקשיחה המסוגלת לאחסן בתוכה כמות גדולה של 20 סיגריות, כך שכל אחד יכול היה לשאת כמות סיגריות גדולה מבלי שיתקמטו.
בשלב הבא נולד הפילטר , שעשה "שרות דוב" למעשנים. אומנם נוח יותר לעשן מבלי שמתפורר מלמטה אך בזכות הפילטר העישון הוא כמעט עד סוף הסיגריה, ובשליש האחורי של הסיגריה מצויה כמות גדולה ביותר של רעלים שמצטברים.
עד שנות השישים העישון היה נחלת הגברים, ובעקבות כל המהפכות הפמניסטיות החלו הנשים לאמץ הרגלים של הגברים, ביניהם גם העישון. היום כבר יש לא מעט נשים שמעשנות סיגר ומקטרת.
רק בשנים האחרונות, החל גל גדול של פעילות אנטי עישון, תחילה בארצות הברית וכיום בהרבה מדינות העישון "מוקצה מחמת מיאוס".
הסיגריה והשפעותיה:
עשן הסיגריות הוא תערובת המכילה כ- 4000 מרכיבים כימיים, העיקריים מביניהם ניקוטין, עטרן, פחמן חד חמצני, ותחמוצות חנקן שונות.
הניקוטין:
הניקוטין הוא חומר רעיל: הזרקה לווריד של 50 מלי גרם ניקוטין טהור גורמת למוות, שמקדימות אותו עוויתות עקב אי ספיקה של הריאות. הניקוטין פוגע באיברים שונים בגוף גם אם הוא ניתן בכמויות קטנות.
פעולה:
מרגע השאיפה עד שהניקוטין מגיע למוח עוברות 7 שניות בלבד.
הניקוטין הוא סם הגורם להתמכרות פזיולוגית. הוא מאיץ את דופק הלב, מגביר את קצב הנשימות ומוריד את טמפרטורת העור. הוא מעלה את לחץ הדם על ידי כיווץ כלי הדם.
הניקוטין גורם לעצבנות סחרחרות וחוסר יציבות.
בנוסף הניקוטין משפיע על מרכז ההקאה בגזע המוח ויכול להביא לתחושת בחילה וחוסר תאבון.
הניקוטין גורם לאימפוטנציה ומחיש את תהליך סתימת העורקים המובילים דם לפין.
הניקוטין והפחמן החד חמצני גורמים נזק ללב.
בממוצע כל סיגריה מכילה 1.5 מיליגרם ניקוטין.
עטרן (זפת):
זהו חומר מעובה דביק המתקבל בתהליך הבעירה, בעל ריח חזק.
זו תערובת המכילה חומרים כימיים רבים, כ- עשרה פחממנים, שבניהם הנזפרין- שהוכח שהוא גורם לסרטן.
לאחר השאיפה העטרן מתיישב בריאות ו 70% ממנו נשאר שם.
הגזים הפוגעים בדפנות מאפשרים לעטרן לחדור דרכם ולהצטבר בשכבת התאים העמוקה יותר ולגרום לסרטן ומחלות ריאה נוספות.
חד תחמוצת הפחמן:
בזמן העישון נכנסים לריאות גזים שונים, ביניהם חד תחמוצת הפחמן ההרסנית.
גז זה הוא חסר צבע וריח ומופיע בסיגריות בריכוז גבוה עד 640 מהרמה הנחשבת בטוחה במפעלי תעשייה.
הגז מתחבר להמוגלובין שבאריטרוציטים ומונע מהם להיקשר עם חמצן, זיקתו של הגז להמוגלובין היא פי 210 מזו של חמצן. לכן כמות החמצן המועברת לרקמות ושריר הלב קטנה . הדבר דומה לעלייה להר בגובה של 2000 מטר ומעלה, שם קשה יותר לנשום.
לכן אנשים שרק התחילו לעשן ומעשנים רק 6 סיגריות ליום חשים עייפות וקוצר נשימה.
תחמוצת החנקן:
תחמוצת החנקן מגרה את מערכת הנשימה ועקב כך נוצרות מחלות כגון ברונכיט ושיעול. התחברות של תחמוצות אלה עם חומצות אמינו מסוימות גורמות ליצירת תרכובות מסרטנות.
גזים מגרים:
הגזים המגרים שבעשן הסיגריות מגרים את התאים הריריים העדינים של דפנות כלי הנשימה, גירוי זה גורם יצירה מוגברת של ריר, שנועד להרחיק את החלקיקים הרעילים.
בנוסף לזה חל שיתוק של הריסיות, (השערות שבדפנות הברונכות) עקב מעבר עשן הסיגריה, הגוף אינו מסוגל להיפטר, גם על ידי שיעול, מהחומרים המזיקים. הריר עם החומרים המזיקים נשאר כלוא בדפנות ועמו נשארים הכימיקלים המזיקים שבעשן הטבק.
הם הורסים את התאים החיצוניים ויוצרים פצעים דרכם נכנסים חיידקים. כל עוד נמשך הגירוי, הפצעים אינם מגלידים כי חסרה שכבת ציפוי טבעית העוזרת להחלמתם. בצורה זו נחשפות הסמפונות להתקפת פתוגנים וגם לשינויים סרטניים ברקמות.
מחלות ונזקים:
מערכת הנשימה:
שיעור התמותה ממחלות ריאה גבוה בקרב מעשנים פי ארבעה לעומת לא- מעשנים.
המחלות הן: ברונכיט כרונית, אמפיזמה, סרטן הריאות, הלוע, הוושט, החיך.
כמו כן העישון תורם גם לסרטנים בשלפוחית שתן, לבלב, כליה וקיבה.
מערכת לב וכלי דם:
מעשנים סובלים מאוטם שריר הלב פי שמונה מאנשים שאינם מעשנים. קיימת שכיחות יתר של מקרי מוות פתאומי עקב הפרעות פתאומיות בלב בקרב מעשנים.
מחקרים הראו שהתמותה של צעירים בן 35-45 ממחלות לב קורונריות היא פי חמש.
העישון הוא גורם סיכון מרכזי במחלות של הסתיידות עורקים היקפיים וקורונריים. למעשן יש סיכוי רב לפתח אנגינה פקטוריס בגיל צעיר.
העישון גורם לנטייה לשיבוש בקצב פעולת הלב: פעימות מוקדמות, פלפיטציות וכך עולה סיכוי המעשן לסבול מהפרעות קצב הלב ומוות פתאומי.
עקב הסתיידות והצרות העורקים, העישון עלול לגרום היווצרות של קרישי דם בריאות, ולאירוע מוחי.
מערכת העיכול:
החומרים המגרים בעשן מגרים את רירית הקיבה והמעיים, מצב המגביר את ההפרשות החומציות בקיבה ואת ההתכווצות הטבעית של צינור העיכול.
עקב גירויים אלה המעשנים סובלים יותר מצרבות ומכיבי קיבה. מחקרים הראו שקצב הריפוי של הכיב משתפר ככל שיורדים בכמות הסיגריות.
מערכת העצבים:
אחת הבעיות היא פגיעה בהספקת החמצן למערכת העצבים המרכזית.
הגירוי הנגרם למוח גורם לעיתים קרובות להפרעות שינה, כאבי ראש, שכחה ורעד בידיים.
עצב הראייה רגיש במיוחד לניקוטין ועלול להיגרם בו נזק המתבטא בירידה בחדות הראייה.
מערכת העור:
מעשנים שמעשנים מעל 15 סיגריות ביום חווים קמטים והצהבה של העור, בעיקר עור הפנים. אפשר לזהות מעשנים על פי תכונות פניהם. ההצהבה והקמטים קשורים לפגיעה בזרימת הדם בעור, הגורמת להזדקנות מוקדמת של העור, העישון גורם להתכווצות כלי הדם שמובילים חמצן וחומרים חיוניים לעור דרך הדם.
תפקוד מיני:
מחקרים הוכיחו קשר ישיר בין בעיות זקפה ועישון. במחקר נבדקו 1000 גברים עם בעיות זקפה, 80 אחוז מהם היו מעשנים.
מחקר נוסף מצא קשר בין העישון וזרימת הדם בכלי הדם המובילים לפין.
בנוסף העישון מוריד את האון המיני והחשק.
העישון פוגע בפוריות, תהליך יצירת הזרע מופחת, הכמות והאיכות נפגעות.
נשים המעשנות זמן רב סובלות יותר מאי סדירות במחזור, ירידה בפוריות, דמומים ומהקדמת גיל המעבר, מאשר נשים לא מעשנות. כמו כן הן מגיעות למנופאוזה שנתיים בממוצע לפני הלא מעשנות.
מחקרים מעידים על ירידה של 43% מהפוריות אצל מעשנות.
מחקרים הראו שנשים מעשנות, הנוטלות גלולות למניעת הריון סובלות פי 10 מהתקפי לב לעומת אלה שלא מעשנות.
פה חניכיים ושיניים:
מחקרים מעידים שמעשנים עלולים ללקות בסרטן הפה בשיעור גבוה פי 9 מאשר האנשים שלא מעשנים.
ריכוז הסידן ברובד הדנטלי של מעשנים גבוה יותר באופן מובהק, דבר המשפיע על קצב יצירת האבנית.
מחקרים אחרים מעידים שבמעשנים נסיגת החניכיים גדולה ודלקות החניכיים חמורות יותר ככל שהעישון כבד יותר.
בנוסף השיניים מצהיבות וריחות לא טובים מופצים מהפה.
נזקי העישון הכפוי:
עישון פסיבי הוא עישון לכל דבר, העשן היוצא מהסיגריה רעיל יותר מזה שיוצא דרך פיו של המעשן, כי חלק נכבד נשאר אצל המעשן.
אנשים הנמצאים בחברת מעשנים וחשופים לעשן במשך תקופה ארוכה מסתכנים בתפקוד ריאות פגום, וסיכוייהם להתקף לב גבוה לעומת אלה הנהנים מאוויר נקי.
מעשנים פסיביים רבים מפתחים אלרגיות והתקפים אסטמתיים.
כמו כן רואים שאנשים, השוהים קבוע במחיצת מעשנים חולים בסרטן ריאות בשיעור גבוה לעומת אנשים שאינם חשופים לעשן סיגריות.
הריון:
העובר של אישה בהריון שמעשנת הוא קורבן להרעלה:
כתוצאה מהעישון של האם העובר חווה עלייה בקצב הלב ולחץ הדם, הפרעות במאזן החומצי בסיסי של דם העובר.
קיימת הפרעה לגדילתו והתפתחותו של העובר, ישנה שכיחות רבה ללידת פגים.
קיימת שכיחות גבוהה יחסית של מומים שמקורם בפגם במערכת העצבים, שפה וחך שסועים, מומי לב ומומים במערכת העיכול.
ילדים השוהים במחיצת מעשנים:
ילדים עד גיל חמש ובמיוחד פעוטות סובלים בשכיחות גבוהה יותר מדלקת ריאות, ברונכיט, דלקות גרון ודלקות קרום המוח.
ילדים הם רגישים במיוחד ונרשמת מייד עליה בקצב הלב ולחץ הדם, בדומה למעשנים פעילים.
העישון ממכר:
ניתן לצפות בגרפים המראים את ריכוז הניקוטין בדם ביחס לזמן העובר תוך כדי העישון ובין סוף סגריה להדלקת סגריה חדשה: כאשר ריכוז הניקוטין יורד האדם נכנס למצב מצוקה, מדליק סגריה ומעשן. הניקוטין הולך ועולה מגיעה לשיא. המעשן מסיים את הסיגריה וריכוז הניקוטין יורד עד שבשלב מסוים המעשן מרגיש צורך, המתבטא בסמפטומים שונים, לעלות את הריכוז בדם ומדליק עוד סגריה.
למעשה ההנאה בעישון היא מהתגובה לתהליך הפיזיולוגי של ניסיון הגוף להוציא את רעל הניקוטין. זו הנאה מדומה, שקרית. אם תשאלו נערים שמתחילים לעשן האם זה טעים או נעים להם? הם יומרו שלא.
מיתוסים על העישון:
יש הרבה מיתוסים ואמונות טפלות לגבי העישון. אם תשאלו מעשן ותיק מדוע הוא מעשן, הוא יענה "מתוך הרגל", "כדי להירגע", "ליהנות", "כדי להסיק את הידיים", "להתרכז", "להגביר ערנות", "להרפות מתח". אם יתעמק ימצא עוד הרבה סיבות סותרות זו את זו ומנוגדות, כמו: "כשאני עצוב", "כשאני שמח", "כשאני בודד", "כשאני בחברה".
בעיקר נפוצה האמונה כי העישון מעורר בזמן עייפות , אך מרגיע בזמן מתח.
מכאן אנו מבינים שלמעשה ההתמכרות היא פיזית וכל השאר אלו הרגלים שהתפתחו סביב העישון והם מביאים את המעשן לאשליה שאכן הסיגריה תורמת לו בתחומים האלה. כלומר, העישון הוא מעין הרגל נלמד, בדומה לאפקט פבלוב.
הפסקה אמיתית ויציאה אמיתית מתוך כל ההרגלים הפסיכולוגיים לוקחת בממוצע שלושה וחצי חודשים.
הטיפול הקליני:
סינון:
חשוב לברר האם הפציינט באמת רוצה להפסיק לעשן. אנו נקבל לטיפול פציינט שברור לנו שגמלה החלטה בלבו שהוא מעוניין להיות אדם "בלתי מעשן".
אם לא גמלה החלטה אמיתית אצל הפציינט להפסיק אז הוא ימצא במהרה את הדרך חזרה לעישון. או שזה "השמין אותה", או ש"הוא חש חוסר ריכוז בעבודה ופחד לא להצליח", עצירות או משבר, מילואים וכו'.
לצורך כך צריך לערוך שאלון פרופיל אישי למטופל, גם כדי לסנן וגם כדי לבחור גישה וטיפול מתאים.
חשוב תחילה קצת לדבר ולשמוע את הפציינט וללמוד את אופיו ועל סגנון העישון.
יש טיפוסים שונים של מעשנים:
אדמה: מעשן בחברה, לשם ההנאה, מחלק הרבה סיגריות, "הסיגריה עוזרת לחבר לאחד את כולם".
עץ: מעשן מבלי לשים לב להנאה שלו, מעשן מהר, חושב על מה שיש לו לעשות ולהשיג, לא מרכז ברגע הזה בעישון. יעשן תוך כדי עבודה. הסיגריה גם תשמש אותו להרגעה ומיתון של העוצמות הרגשיות של העץ.
מתכת: האדם עם "מתכת מינוס"- העישון יכביד עליו, יתלונן על הקשיים הפיזיים שהוא יוצר לו, יתקשה להוציא החוצה את העשן, כי הוא לעולם לא יהיה בטוח שיכנס משהו חדש במקום. הוא אפילו מעדיף להישאר עם מה שבטוח וידוע.
הוא צריך גם קצת את העישון כדי לאזן פנים וחוץ. זו הבעיה שלו למעשה, הסירקולציה עם העולם.
"מתכת פלוס" ינסה למצות את המקסימום ולשאוף במלוא היקף בית החזה את העשן, לא להשאיר משהו לא מנוצל. הוא יעשן עד הפילטר, עד שירגיש שאין כלום. אם כבר הוא מעשן, אז צריך לעשן סיגריות כבדות.
המים: ישתדל לשאוף עמוק למעמקים על מנת להזין את הכליות בעודף השקרי היורד מהריאות וכביכול להתחזק. או להחדיר את אש החיים החסרה בכליות.
האש: יעדיף מקטרת או כאשר הוא מתרכז בפתרון בעיה מסובכת לאנושות.
המטפל צריך להכין טופס תשאול לנגמל שיכיל:
1. פרטים: שם, כתובת וכו'
- כמה שנים את/ה מעשן/נת?
- כמה סיגריות ביום?
- איזה סוג סיגריות? (מכאן אתם למדים על ריכוז הניקוטין, ועושים מייד את החשבון של עלות לחודש ולשנה ומכפילים בשנים שעד היום הוא מעשן. דוגמא: שתי קופסאות ביום של קנט- זה 12,000 לשנה, אם הוא מעשן כבר 20 שנה, זה מסתכם ב240,000 אלף, כלומר 3 מכוניות שיכול היה לקנות).
- מכמה סיגריות את/ה נהנה/ת ובאיזה מצבים?
- (אחרי קפה, עם הארוחה, בקימה בבוקר וכו'). לרוב התשובה היא 4-5 סיגריות שעליהם יהיה קשה יותר לוותר כיוון שזה לא ההתמכרות לניקוטין אלא יצירת ההרגל, כשם שמתרגלים לקנח ארוחה במנה אחרונה. אבל זה מכניס למעשנים את המודעות שאכן הרבה סיגריות הם "סתם".
- האם העובדה שאתה מעשן מפריעה לסביבה?
- מי בסביבתך הקרובה מעשן?
- האם ניסית להפסיק לעשן?
- באיזה דרך ניסית להפסיק לעשן?
- לכמה זמן נגמלת?
- מה אתה זוכר מהתהליך?
- מדוע חזרת לעשן?
- האם אתה סובל מהעישון?
- האם אתה רוצה להפסיק לעשן?
- מדוע אתה רוצה להפסיק לעשן?
- צריך לקבוע תאריך להפסקת העישון.
- באותו שלב של קושי גם נתפסים לאותם תירוצים רבים ונוצרת התחושה שבהחלט לגיטימי לוותר על הגמילה בגלל הקושי בריכוז, השיעול שהתגבר עם ליחה, או ההשמנה, או העצירות, או כאבי הראש העמומים.
- עוד נקודה שרציתי להדגיש: בהפסקת עישון, כמו בגמילה מהתמכרויות נוספות כמו: אכילה של מתוק, שתייה של קולה, אלכוהול, או סמים, מצבים של הימנעות מיחסי מין- יש תעתועי דמיון של הנפש, של חלקים נמוכים בנפש שמשכנעים אתכם שזה "טוב אולי רק הפעם בכל זאת לעשן". דוגמא דומה מהחיים, ששמעתי מפציינטים: יכול להיות שהגבר יחשוב לרגע בגלל עומס טסטוסטרון שאכן הוא מאוד אוהב את הבחורה המסוימת. ואז "כשהאטמוספרות באשכים מתרוקנות" מסתבר לו שהוא לא סובל אותה. כך גם לגבי העישון, מתפתים להדליק סיגריה, מעשנים ומצטערים.
- התשובה לשאלה "האם אתה רוצה להפסיק לעשן" חייבת להיות כן מוחלט. אם הוא אומר כן אני רוצה זה מפריע מאוד לאישתי, או בעבודה לא אוהבים את זה, אז הוא בא אליכם על מנת "לשים וי" ולומר לאישתו "הנה את רואה ניסיתי לא הלך, מה אני יכול לעשות".
חשוב! להבהיר לנגמל שהסמפטומים האלה כעבור זמן מה מתאזנים וחולפים.
התארגנות:
מעל 15 סיגריות נחלק את הגמילה לשני שלבים.
שלב ההכנה כולל:
קביעת תאריך חגיגי להפסקת עישון.
התארגנות- לספר לאנשים על התהליך, הנגמל מכין אותם לכך שהוא עלול להיות יותר עצבני, או פחות סבלני, או לחוץ, או לא מרוכז, או עייף. (לא לכל הנגמלים זה מתאים).
לבקש שלא יעשנו בסביבה שלו.
שלא יציעו לו סיגריות.
לנטרל גורמים הקשורים לעישון, כגון:
בילוי בבת קפה.
בילוי בחברה מעשנת.
הוצאת כל הסיגריות מהבית
הוצאת מאפרות מהבית.
לתכנן שינוי סדר יום, בצורה כזו שלא "מזמינה עישון".
לתכנן איך הוא מצ'פר עצמו לכשיפסיק לעשן, כיוון שהוא למעשה חוסך כסף.
להדריך אותו לקנות מלאי של ירקות ופרות, מסטיקים ללא סוכר וסוכריות ללא סוכר.
בשלב ההכנה הנגמל ירד לחמש הסיגריות שהוא נהנה מהן בלבד.
ויוגבל לכמה תנאים:
לעשן סוג שונה של סיגריות.
לעשן שני שליש בלבד של הסיגריה.
לעשן בשעה עגולה.
לעשן ביד הנגדית.
לעשן בזוית פה נגדית.
לעשן במקום מסוים מוגדר בלבד.
לאפר לתוך בקבוק אחד.
כאשר הנגמל מרגיש שקשה לו מאוד להתמודד עם עישון חמש הסיגריות, יבצע את השלבים הבאים: (את השלבים יש לארגן לו בכרטיסיה שיוכל לשאת בארנק).
ששת השלבים שצריך לבצע כאשר יש תשוקה לעשן
- לשתות שתי כוסות מים גדושות במהירות.
- לשאוף שלוש נשימות עמוקות ולהחזיק את האוויר 5 שניות
- להריח את קופסת הבדלים הלחים.
- ללחוץ קלות על המחטים באוזן.
- ללעוס מסטיק ללא סוכר.
- לטלפן למטפל.
שלב הגמילה הטוטאלית:
במהלך אותו שבוע הנגמל עובר שלבים קשים, לכן טוב יהיה אם תתקשרו אליו מספר פעמים על מנת לתמוך בו לעודד אותו, זה עוזר מאוד.
בין כל שלב לשלב יש להמתין שלושים שניות.
רבים מהנגמלים יעדיפו להתחיל מיד בשלב הגמילה הטוטאלית.
השלבים הנדרשים לביצוע, בשלב הגמילה הטוטלית, כאשר התשוקה לעשן עולה.
- לשתות שתי כוסות מים גדושות במהירות.
- לנשום שלוש נשימות עמוקות ולהחזיק את האוויר כחמש שניות.
- לטפטף מנת דחף של חמש עשרה טיפות מהתמיסה ההומיאופתית להפסקת עישון.
- ללחוץ קלות על המחטים באוזן.
- ללעוס מסטיק ללא סוכר.
- לטלפן אלי: 052557652. בהצלחה!
בין כל שלב לשלב יש להמתין שלושים שניות.
דגשים:
מומלץ להשאיר מחטי נעץ הנמצאות בתוך פלסטר סנדוויץ, על מנת שהנגמל יוכל לשלוף אותם על ידי קילוף, במידה ומתפתחת דלקת.
הלחיצות הקלות על הפלסטרים- יש להדגיש לנגמל שרק ייגע קלות עד שיחוש כאב קל.
התמיסה ההומיאופתית: חמש טיפות כל שעה במהלך היום הראשון. שאר הימים חמש פעמים ביום עשר טיפות בכל פעם.
"מנת הדחף" היא בנוסף לכמות הרגילה ביום. (יש כאן האפקט פסיכולוגי רב).
ויטמין C במציצה כמות של עד 2000 מג' ליום במהלך השבוע הראשון. לאחר מכן במשך שבועיים נוספים 1000 ליום. אחד התפקידים החשובים של ויטמין C הוא בסיוע לגוף להיפטר מהרעלים.
אפשרות נוספת: פרחי בך, WALLNUT, OAK. חמש פעמים ביום ארבע טיפות מתחת ללשון.
הדיקור: (אחר כך נבצע אותו.)
אוזן: SUBCORTEX, SHEN MEN, MOUTH, .
נקודות תומכות: LIVER, UPPER LUNG.
נקודות גוף:
אקסטרה: TIMIN.
תומכות אקסטרה: BITONG, POK POINT.
נקודות רגילות: GB-8, GB-31, REN 20, LU-3 או LU-4.
נקודות תומכות: LIV-3, PC-7 BL-13.
להשאיר מחטים לשבוע באוזן, (פלסטרים) כעבור שבוע להחליף לאוזן השניה. טיפוס עץ או עודף- על אוזן ימין תחילה, טיפוס מתכת או כל מצבי החוסר- על אוזן שמאל תחילה.
מהיום הראשון צריך להכריז על מבצע!
הנגמל צריך לפנק את עצמו, לאפשר התנהגות יוצאת דופן:
בבוקר אפשר לקום בצורה וסגנון שונה משגרה הרגילה: לקום מהר מהמיטה לצחצח שיניים, לאחר מכן לבצע פעילות גופנית של לב ריאה. לשתות הרבה מאוד מים. לצחצח שיניים במי פה בטעם מאוד דומיננטי, שמשארים טעם וריח מנטה חזק ורעננות בפה. לצחצח לאחר כל ארוחה.
חשוב שיעסיק עצמו בעיסוקים רבים שלא מתקשרים עם העישון.
ביומיים שלושה של ההפסקה המוחלטת לא חייבים לעבוד כרגיל, אפשר לצאת לטייל, ללכת לסרט במהלך היום, מקום שלא מעשנים, לנסוע לים, לבריכה.
להחליט על מתנה שמגיע לו בסוף שלושה ימים ראשונים ולאחר שבוע שלא עישן
תזונה:
הניקוטין הוא חומר בסיסי חזק מאוד. ככל שהמאזן הכימי של הגוף חומצי כך הניקוטין נפלט ממנו יותר מהר והמעשן זקוק ליותר ניקוטין למילוי החסר. לעומת זאת, ככל שהמאזן הכימי של הגוף בסיסי כך פחות ניקוטין נפלט ממנו והמעשן זקוק לפחות ניקוטין למילוי החוסר.
לכן להרבות במזון בסיסי: פירות וירקות רבים. לאכול פרות עם גלעינים, כמו שזיפים ולמצוץ את הגלעין.
אפשר להכין בערב, בשעות הקשות יותר, פרוסות דקות של גזר, מלפפון, פרוסות תפוח בלי הקליפה, ובערב לכרסם, ולהעסיק את הפה במזון דל קלוריות ורב סיבים זה.
להמליץ לנגמל על תרגילי הרפיות ונשימות, תכנותים חשיבתיים.
דוגמא: להרפות את הגוף, להתכנס פנימה בצורה מדיטטיבית וכשמגיעים לשקט פנימי משמיעים קול פנימי שמהדהד בכל רחבי הישות: "אני אוהב לנשום אוויר נקי וצח", "אינני יכול לסבול שעשן הסיגריות יפייח את ראותי". "לעולם אני לא אעשן עוד" "אני אדם שלא מעשן".
לחפש משפטי חיזוק כמו: "הם חייבים לעשן כי אינם יכולים לחדול, הם משועבדים. אני יכול."
שלושה ימים ראשונים הם קשים מאוד, צריך להבהיר למטופל שאם יעבור אותם, הקושי ילך ויפחת. כדאי שיוסיף את המשפט הבא:
"התשוקה לעשן תחלוף בעוד דקה," "בכל מקרה בקרוב מאוד אהיה חופשי מההשתוקקות הזו". "כל יום שאני נמנע הימנעות מוחלטת מביא לכך שהיום הבא יהיה קל יותר".
במהלך היום, ללא מדיטציה, צריך לחשוב על ההרגשה הטובה יותר: "הנשימה השתפרה, כתוצאה מכך יש לי מרץ רב, אני רענן יותר". "עור הפנים שלי משתפר" . "אני נראה צעיר יותר" .
כבר כעבור 3-4 ימים להתבונן באנשים מעשנים, לראות את העשן היוצא מפיהם, לשאול: "האם זה יפה". להרגיש תחושת חופש ושחרור, שמחה מהמעבר מהמחנה של "המשועבדים" אל "החופשיים".
חשוב להבהיר למטופל!: אם תיכנע לסיגריה אחת- תיכנע לכולן, ובמוקדם או מאוחר תחזור לעשן בדיוק כפי שעישנת קודם לכן.
העלייה במשקל:
חשש כבד מופיע אצל חלק נכבד מהנגמלים, בעיקר מהנגמלות, שהן תעלנה במשקל.
חשוב לציין שחלק לא עולים כלל במשקל וחלק אף מרזים. אך התופעה אכן קיימת. העולים במשקל מוסיפים כשניים- שלושה קילו גרם למשקלם. תוספת זו יורדת בקלות במשך שלושה ארבעה חודשים אחרי הפסקת העישון. העלייה במשקל לאחר הפסקת העישון מיוחסת לכמה גורמים:
- לאחר הפסקת העישון החושים נפתחים ומתנקים, כך גם חוש הטעם שאיבד מרגישותו בזמן העישון. ושוב נהנים מטעמי המזון ולכן התיאבון גובר.
- עם הפסקת העישון יש נטייה להיות פעיל וערני יותר. האדם מגלה בתוכו מרץ רב, וכדי לנצל זאת יש צורך ביותר קלוריות, ולכן אוכלים יותר.
- אותם אנשים שהסיגריה אפשרה להם למצות דחפים אורליים, בלעדיה נתקפים בבולמוס אכילה שמפצה על חוסר השימוש בפה שהיה קודם לכן.
- סיבה נוספת: הנטייה של אנשים כאשר קשה להם נפשית הם אוכלים יותר
- מעשנים הנגמלים, בחלקם שותים הרבה מיצים ממותקים, בכל כוס מיץ יש הרבה מאוד סוכר.
- אם מעשן מוציא יותר אנרגיה להתמודד עם חוסר החמצן, קוצר הנשימה. אבל זה לא צריך להתבטא ביותר מאשר הבדל של קילו במשקל.
הדרכים להתמודד:
- מסטיק ללא סוכר, יעסיק את הפה כאשר לא ניתן להתגבר על הצורך.
- מזונות בעלי סיבים רבים הגורמים ללעיסה מוגברת- פלפלים, מלפפונים, גזר. ניתן לחתוך אותם לפרוסות ארוכות דקות, דומות לסיגריה.
- להיות מודע למה נכנס פנימה לתוכנו, לא להרגיש בשום שלב מלאות בבטן. לאכול רק בישיבה, לאכול לאט. בכל מקרה! לא לחשוב ולהשקיע אנרגיה באייך לא להשמין בשלושה ימים הראשונים לגמילה.
טיפול שני לאחר שלושה ימים:
יש לברר מהן התחושות הקשות ביותר שמתעוררות בו.לטפל באופן סמפטומטי באותם סמפטומים שמתעוררים כתוצאה מתהליך הגמילה. אקופונקטורה- AMNIAN, LIV-3, PC-6.אם מתלווה לכך חרדה וחלומות מטרידים יש להוסיף LONG GU.לאחר שלושה שבועות הנגמל צריך לשים לב:
פורמולות:TANG SUAN ZAO REN.
דוגמא: אם התפתחו סימפטומים כמו אינסומניה, לחץ ומתח אז להוות אוזן קשבת לרגשות המתעוררים בו.
במפגש:
רצוי להזמין את הנגמל לפגישה לאחר שלושה ימים. עד למפגש זה יש להתקשר אליו מידי יום על מנת לתמוך בו.
מתוך ביטחון עצמי שהנגמל מפתח לגבי יכולתו לשלוט במצב, הוא עלול בשלב מסוים לומר "סיגריה אחת לא תזיק לי".
מעניין איזה טעם יש לסיגריה היום כשאני כבר גמול?
"האם סיגריה אחת באמת יכולה להחזיר אותי לעשן"?
תחושת דיכאון שתופסת אנשים מסוימים כתוצאה מכך שמבינים כי הפרידה היא לתמיד.
"חברים טובים" שמחדירים את המחשבה לפציינט שהוא לא יחזיק מעמד.
לסיכום:
מפגש ראשון: מהווה מפגש הדרכה והכנה. במידה ומדובר ב"מעשן כבד" המטפל מדרג לו את תהליך הגמילה לשלב נוסף של הפחתה בעישון לפני ההפסקה הטוטלית.
מפגש שני: מתבצע ביום הפסקת העישון הטוטלית. לאחר הטיפול המטפל מצייד את המטופל בכל אותם העזרים והטיפים להתמודדות עם הגמילה.
המטפל בקשר יום יומי עם המטופל עד למפגש השלישי.
מפגש שלישי: מתבצע כעבור שלושה עד ארבעה ימים, (אלו הימים הקשים ביותר), בטיפול זה המטפל מאבחן את קשייו של הנגמל, נותן פתרונות וחיזוקים.
מפגש רביעי: כעבור שבוע מהמפגש השלישי. חוץ מטיפול והחלפת הפלסטרים, על המטפל לדלות את הסכנות הנפשיות ופיזיות האורבות לנגמל ועלולות להסיט אותו מדרכו. על המטפל לבנות מודל התמודדות המתאים לנגמל הספציפי.
תגובות אחרונות